משפחת נייגר
סיפור משפחתימה חשיבות העמותה בשבילכם?
"אמא, זה אירוע של העמותה שלי?" הוא שואל אותי עם ניצוץ מטורף בעיניים, ואני נמסה שאני רואה את האושר הגדול שיש לו בעיניים, שהוא יודע שאוטוטו יש עוד פעילות שהוא יכול להרגיש בה חלק. עוד פעילות שהוא לא מרגיש השונה, המוזר.העמותה של אבישי. ככה אנחנו קוראים לה, גם הוא. הסיבה שאנחנו קוראים לה כך, כי היא עמותה שנותנת מענה ופעילויות לילדים בדיוק כמו אבישי, שצריכים שיראו אותם, ולא את השוני שלהם. שהם יוכלו לראות סרט בקולנוע ולדבר כל הסרט, על הסרט, בקולי קולות, בלי שישתיקו אותם כל הזמן (ותודה על ההקרנה המדהימה של קונג פו 4 בפסח!). שהם יוכלו לבוא מחופשים למה שרק בא להם – או לא, להשתולל ולשמוח בפעילות עם מתנפחים ועם מפעילים שלא יגידו להם שהם צריכים לרדת מהמתקן כי הם משתוללים וזה מסוכן (ותודה על פעילות מטורפת לפורים!) שהם יוכלו לנסוע לאילת, ממש כמו שאנחנו עשינו לפני כמה שנים, אבל הם לא יחוו התקפי טנטרום ותסכול, ורק ירצו לחזור הביתה, למקום הבטוח שלהם. כן כן, אותה נסיעה לאילת לפני כמה שנים, שכולנו סבלנו, והייתה סיוט מתמשך – קיבלה פיצויי מטורף בזכות העמותה של אבישי. הוא רק מחכה לספטמבר שנוכל לנסוע שוב, שיהיה לו את הלוז והפעילויות שלו שהוא כ"כ נהנה בהן, מלא ים ובריכה כמו שילדים כמוהו צריכים, עם סדר מובנה של מה עושים כל יום וכמובן שנהנים מכל רגע.גם לנו ההורים יש המון פעילויות, מובנות רק להורים. נופשון הורים שנתי – כי גם לנו מגיע שנייה הפסקה ממירוץ החיים המטורף הזה של הורים לילד עם צרכים מיוחדים. מסיבות, מפגשים, מעגלי שיח – הכל מהכל עבורנו, שנהיה טובים יותר לילדים המיוחדים שלנו. כי ככה זה העמותה של אבישי – כולה טוב והענקה למי שצריך.השנה האחרונה הייתה עמוסה בשינויים, בקושי ובחוסר הבנה של המיוחדים שלנו את המלחמה וכל מה שקורה אצלנו במדינה.העמותה של אבישי, שבתכלס נקראת "מחייכים אל החיים", ניסתה כמה שיותר לשמר קצת את השגרה, את הפעילויות ואת מצב הרוח של המיוחדים שלנו. וגם השנה, כמו כל שנה, הם מארגנים לנו חופשה מיוחדת באילת, כדי שנוכל טיפה להנות ולהרגיש שגרה נורמלית, עד כמה שאפשר.אז איפה אתם נכנסים לתמונה? עוזרים לעמותה המדהימה הזאת, שהוקמה ע"י טל ומשה אסייג (הורים בעצמם לילדה סופר מיוחדת) וצוות מתנדבים עם לב זהב ומלאי נתינה, להתקיים. כל תרומה עוזרת וכל תרומה נחשבת, ע"מ שנוכל להגיע לחופשה באילת השנה, זו שאבישי מחכה לה מהיום שהיא נגמרת עד שהיא מתחילה בשנה שאחרי, לפעילויות, למפגשים ובעיקר לקבוצת השווים לנו.